הכיסא המיותם: שוקי לרר מספר על גאון הדור, רבי מאיר מאזוז זי"ע

עולם התורה התעטף במוצאי שבת ושביעי של פסח בעצבות עם פטירתו של אחד המיוחדים מגדולי ישראל, מרן הגאון רבי מאיר מזוז זצוק"ל ראש ישיבת "כסא רחמים", הוא נפטר בגיל 80 בדיוק כמו שכתוב שהקדוש ברוך הוא ממלא את שנותיהם של הצדיקים, אבל במשך ימי חייו הספיק לעשות הרבה דברים, עד כדי שאחרים חשבו שהוא כבר בגיל 100. הוא נולד בי"ג ניסן תש"ה ונפטר בדיוק ביום הברית שלו – 80 שנה אחרי, כמו שכתוב "את מספר ימיך אמלא".
כל מי שבא לבני ברק ידע שברחוב עוזיאל בבני ברק התגורר אחד המיוחדים שבחכמי ישראל, ולמרות גדולתו, בכל פעם שראיתי אותו – התרשמתי מהענווה שלו, מהפשטות ונעימות ההליכות שלו, לצד הגאונות האדירה שאין דומה לה.
בכל פעם שהגעתי אליו נדהמתי משבריר השנייה שלקח לו כדי לנקוב בגימטריא ובראשי תיבות המדוייקים לאדם שמולו ולבקשה שהוא מבקש. את הגדלות שלו והברכות שלו הוא היה מגלגל בתוך הגימטרייא, ועד שהאדם קולט את הברכה שקיבל - הרב כבר שקוע בלימודו או ביהודי הבא שמבקש ברכה.
על הגדלות שלו - לא אני שאספר, אבל אני כן רוצה לספר על דברים שזכיתי לראות. על ההתמדה והשקיעות שלו בתורה. אני הייתי מגיע עם אנשים בעיקר לאחר השיעור בעיון שהוא העביר במשך כשעתיים בכל יום בישיבה, שאותו הוא לא ביטל ויהי מה. גם כשהיה במצב גופני קשה ולא ראה בעיניו בעקבות הניתוח שנכשל - צילמו לו את דף הגמרא בהגדלה, באורך של מטר ומסר את השיעור.
בשנה אחת, לקראת סוף השנה, החליטו תלמידי השיעור לקנות לרב מתנה - כיסא מיוחד. כל התלמידים השתתפו, וביום האחרון של השנה בתחילת השיעור, הניחו את הכיסא וציפו לראות איך יגיב הרב, האם ימצא חן בעיניו.
והנה נכנס הגר"מ מאזוז לשיעור, התיישב על הכיסא ומיד התחיל את השיעור בלי לומר דבר. התלמידים חשבו שהכיסא לא מצא חן בעיניו, אבל הוא לא רוצה לצער את הבחורים. אחרי השיעור לא התאפק אחד הבחורים, פנה אל הרב ושאל אותו: "איך הכיסא?" הרים הרב את עיניו מן הגמרא ותהה: "איזה כיסא?!"
לכל מי שהיה שם זה היה שיעור חי בשקיעות בתורה. מה שנקרא דוגמא אישית שהם יזכרו לכל החיים.
זכיתי להקים רשת ישיבות בין הזמנים "אור זלמן" ע"ש הסבא של רעיתי תחי' באחד הפעמים ארגנתי בנתניה מעמד גדול שבו ישאו דברים גדולי תורה ואדמורים והרב זצ"ל טרח והגיע ונשא דברים במעמד הגרב"ד פוברסקי, האדמו"ר מצאנז, האדמו"ר ממודזיץ והגה"צ רבי שמעון גבאי זצ"ל ממקימי עולה של תורה בנתניה, כמובן שגם הרבנים והקהל נהנו ושתו בצמא את דבריו המאלפים של ראש הישיבה זצ"ל.
פעם הגעתי עם תורם גדול לישיבת 'כיסא רחמים' שרצה להיכנס לראש הישיבה, אבל באותו זמן היה במשרד אברך שבא לשאול שאלה בלימוד. הדברים התארכו, והייתה אי נעימות בעיכוב התורם. ניסו לרמוז לרב שיש פה עשיר גדול שרוצה לתרום לישיבה, אך הרב לא נפנה ולא עצר את לימודו בשביל אותו עשיר, באומרו כי "התורה חשובה יותר מכל".
תמיד היה מרתק לשמוע את הגר"מ מאזוז איך שמסביר איך צריך להגות כל מלה בתפילה בצורה נכונה. כשהוא אומר שנוסח התפילה צריך להיות על פי כללי לשון המקרא. כך לדוגמא הוא פסק שיש לברך "בורא פרי הגָּפן" (בקמץ) בניגוד למסורת המקובלת אצל רוב יהדות ספרד "הגֶּפן", וגם שיש לקרוא את הכ"ף לנוכח בקמץ (מטובךָ, בתורתךָ) בניגוד למקובל אצל רוב הספרדים (מטובָךְ, בתורתָךְ). ובכל פעם ששואלים אותו על נושא הדקדוק רואים שזה ממש בליבו ונפשו.
כשהזדמנתי פעם אחת לפני מספר שנים לשהות עם מרן הגר"מ מאזוז בשבת בבית מלון. הייתה זו 'שבת מברכים'. במהלך התפילה, לפני תפילת מוסף כאשר רצו לציין את המולד, לא מצאו במקום לוח שנה. הרב ביקש כמה רגעים, חשבן ונקב במולד המדויק על דקותיו ועל חלקיו - ואכן, במוצאי שבת נמצא כדבריו. כצפוי.
זכיתי ורבינו זצוק"ל הגיע למעמדים שערכתי בישיבת בין הזמנים "אור זלמן" ו"נר מנחם" לצידם של גדולי ישראל שליט"א וזצוק"ל ושם נשא מדברותיו, וגם בשמחות שערכתי – הוא היה מגיע לשמח אותי בלי לחשוב פעמיים. וכעת את כל זה חסרנו, אני בטוח שחסרונו של רבינו שנפטר בשיא תפארתו יורגש יותר ויותר ככל שיעבור הזמן, אנחנו כעת במצב של מתו מוטל לפניו ועדיין לא מבינים ולא קולטים את האבידה הנוראה שהדור חווה.
את הסיפור הזה על "הכסא של רבי מאיר" כתבתי בספרי "בצילם" על גדולי ישראל ואף זכיתי להראות אותו למרן זצוק"ל בתוך הספר. וקבלתי עידוד רב על הוצאת סדרת הספרים "בצילם" על גדולי ישראל שליט"א ואלו שכבר אינם איתנו.