405 שנה לאחר פטירת הצדיק רבי חיים ויטאל זי"ע. האם נודע מקום קבורתו?  

בימים האחרונים נרשמת סערה בעולם היהודי, לאחר שדווח כי אלמונים חפרו לצד קברו וציון מנוחתו של המקובל האלוקי, 'מזבח הטהור' כפי שכונה בידי גדולי עולם, רבי חיים ויטאל זי"ע – מי שזכה לצקת מים על יד רבו האר"י הקדוש. אך בעוד רבים בעולם מזדעזעים מהפגיעה במקום מנוחתו של הצדיק, דווקא רבה הראשי של אשדוד וקריית מלאכי התייחס לכך אחרת.

מזה יותר מארבעה עשורים שהצדיק רבי חיים פינטו שליט"א, רבה הראשי של אשדוד וקריית מלאכי, נוצר בליבו סוד כמוס. בבית החיים אשר בקריית מלאכי הקים הגר"ח אהל ששעריו נעולים במשך מרבית ימי השנה, ובו טמונים עצמותיהם של קדושי עליון אותן העביר הרב שליט"א בעצמו מארצות ערב. אך עד כה, מילא הרב את פיו מים בכל פעם שבה נשאל האם גם עצמותיו הקדושות של מהרח"ו, הוא הצדיק רבי חיים ויטאל זי"ע, טמונות באותו אהל.

רמזים רבים פוזרו עד כה בידי הרב, אך תשובה ברורה לשאלה לא ניתנה עד כה. עם זאת, שיוויון הנפש שבו התייחס הרב לפרשיית חפירת מקום מנוחתו של מהרח"ו בדמשק, שופכת אור על התעלומה שמעסיקה רבים מאד בעולם היהודי מזה כמה עשורים כשנראה שהגיעה השעה להסיר את הלוט לפחות מעל כמה חלקים באותה פרשיה עלומה.

מרום היחס

ייחוסו של הרב חיים פינטו שליט"א, המכהן במשך שנים כרבה הראשי של קריית מלאכי ובעשור האחרון נבחר לכהן פאר גם כרבה של אשדוד (למיטב ידיעתנו מדובר ברב היחיד שמשמש בו זמנית כרב ראשי בשתי ערים), הוא מגזע אראלים ותרשישים. הרב מיוחס עד לרבינו 'מזבח הטהור' הצדיק רבי חיים ויטאל זצוק"ל זיע"א, וזאת דרך בנו הרה"ק רבי שמואל ויטאל זי"ע שהיה נשוי לבתו של הרה"ק רבי יאשיה פינטו בעל ה'עין יעקב' על הרי"ף.

בקרב בני המשפחה ותלמידיו של הרב היה ידוע כי הרב התעסק בעברו בהעברת עצמותיהם של קדושי עליון מחו"ל לארה"ק, וזאת כאשר נשקפה סכנה למקום מנוחתם. הרב, כאמור, לא שפך אור על אותו נושא ובקרבתו מעידים כי פרטי המעשה היו גלויים למתי מעט, ובהם גדולי עולם כמו מרן הגר"ע יוסף זי"ע והמקובל הגר"י כדורי זי"ע. עם זאת, פה ושם נשמעו מפיו רמזים ושברי דברים אודות פעולותיו ההירואיות להצלתם של אותם קדושי עליון, נשמתם בגנזי מרומים.

באחת ההזדמנויות סיפר כי "בעודי בחור צעיר לימים, בלומדי בישיבה ב'סנדרלאנד' באנגליה, יצאתי להשתטח על קברו של הצדיק הרה"ק רבי שלום רפאל בוזגלו זצ"ל, בעל ה'מקדש מלך' הטמון בבית העלמין 'עץ חיים' בלנדון. אגב, לדאבון הלב לאחר מס' שנים המקום נחרש עד היסוד לאחר שהוחלט על בניית אוניברסיטה במקום, ואז זכינו להציל את קברו.

"לאחר שהתפללתי", הוסיף וסיפר, "גמלה בליבי ההחלטה לנסוע לסוריה, שם ביקשתי להשתטח על קברו של הרה"ק רבי חיים ויטאל זיע"א ועל קברו של סבי רבי יאשיהו פינטו זיע"א הטמונים בדמשק שבסוריה".

איך הגיע הגר"ח לדמשק, מדינה עויינת שבראשה עמד השליט האכזר חאפז אל אסד? על כך לא הרחיב הרב. עם זאת, בדבריו סיפר כי "כשהגעתי לדמשק, ביקשתי להתפלל בבית העלמין העתיק. יצאנו למקום יחד עם הרב הראשי לדמשק הרב ניסים יצחק הכהן אנדובו זצ"ל וסגן הרה"ר הרב יצחק מנפח זצ"ל. הם אף דאגו לנו למזון כשר למשך הזמן ששהינו בדמשק".

"בית העלמין העתיק", הוסיף וסיפר, " שכן אז במרחק של כשלוש מאות מטר מבית העלמין הנוכחי. סמוך לחומה עמדה מצבת קבורתו של המהרח"ו השונה לגמרי מהמצבה הנמצאת כיום. במרחק של כעשרים מטר היתה מציבת קבורתו של הר"י פינטו זיע"א. כשהגענו לבית העלמין המתין לנו הרב הראשי בחוץ ליד השומר, בשל היותו כהן".

"אני זוכר משל ראיתי זאת אתמול כי על מציבת קבורתו נחקקו המילים הבאות", אומר הרב שאוצר את המילים בזכרונו: "האבן הזאת מצבה, קבורת חד מבני עליה, דנהירין ליה שבילי דשמיא, כבן עזאי בשוקי דטבריא, אשר היה בתורה עמלו, בנגלה ובנסתר יומו ולילו, ידיו רב לו, צדיק באמונתו, עולם האירה מתורתו, אף כי אחרי מותו. ויהי האיש ההוא גדול, מני"ר הרב הגדול, מבצר עוז ומגדל, מר קשישא, כולל כל דבר שבקדושה, חסידא קדישא ופרישא, מורנו ורבנו, הודנו והדרנו, עטרת ראשנו, המקובל האלקי המפורסם כמוהר"ר חיים וויטאל זצוק"ל עלה שמים יום שלשים לחדש ניסן ש' הש"פ לפ"ג יהי רצון שזיע"א ועכי"א, נפש אדוני צרורה בצרור החיים".

פינוי קברות הצדיקים

אז היתה זו הפעם הראשונה שבה הגיע הרב לדמשק, אך לא הפעם האחרונה. "לאחר תקופה, בערך בשנת תשכ"ד", מספר הגר"ח פינטו, "נשקפה סכנה לבית העלמין העתיק בדמשק, זאת משום שהממשלה ביקשה להרחיב את הכבישים באזור הסמוך לבית הקברות. אז החליטו שבכדי להציל את הקברים של גדולי העולם הטמונים שם במשך מאות בשנים, יש להעבירם למקום אחר, ואז החלו בהעברת הקברים לבית עלמין אחר השוכן במרחק של כשלוש מאות מטר מהאזור. חלק גדול מאותם קברים אכן ניצלו והועברו, ואילו היתר נשארו במקומם ונחרשו למרבה הצער. עד היום נראות ערמות של מצבות רבות המונחות כהר שלם, בלי שיודעים מה עלה באחריתם של אותם נפטרים שנחו על מקומם מזה מאות בשנים, עד לאותם ימים שבהם נעקרו ממקום מנוחתם".

ובכל זאת, לא כולם הועברו לבית העלמין החדש. "כפי שידוע", ממשיך הגר"ח פינטו לספר "עצמותיהם של כמה צדיקים הועברו למדינת מרוקו ומאוחר יותר עברו לישראל, והיו שם כמה קברים. ידוע שממשלת מרוקו היתה מלכות של חסד והיא קיבלה גם את החיים וגם את המתים. מלכות מרוקו קלטה יהודים מכל העולם והיהודים שם היו רוב בנין ומנין. מלך מרוקו חסן התחשב ברגשותיהם של היהודים ואישר את בקשותיהם להכניס גם נפטרים, צדיקים ידועי שם שהיו פזורים בארצות נכר השונות, כשבמחשבה מאוחרת יותר הוחלט להעלותם לישראל. בעיקר ידוע שהיו טומנים את הצדיקים בבתי העלמין שבדרום מרוקו, כמו במראקש ובאגדיר ובעיקר באגדיר-מוגאדור, בתיאום עם ממשלת מרוקו".

בהמשך, כך ידוע, הועברו כמה מאותם צדיקים ממרוקו לישראל. מי היו אותם צדיקים? על כך לא מרחיב הרב את הדיבור, כאשר הוא מסכים להסגיר את שמותיהם של שניים מהם, אך את זהותם של השניים האחרים לא אבה לומר. פעם אמר רק את המילים הבאות:

"צדיקים אלו הם מבני משפחתי, שניים מהם הם רבינו שלמה פינטו זצוק"ל והצדיק הנזיר רבי אברהם מלכא זצוק"ל. השניים האחרים עדיין לא הגיעה השעה לגלות את שמם מטעמים הכמוסים עמדי".

אך רמזים שונים ורבים נשמעו מפיו בבירור. בין היתר אמר כי "אני רק יכול לומר שאולי כהונתי לכהן כרב קרית מלאכי נועדה בשביל שאוכל להעלות לארץ הקודש את אותם קדושים וטהורים אלו".

"המהרח"ו אינו בסוריה"

בהזדמנות אחרת נשמע מהרב שליט"א, כי מהרח"ו אינו קבור עוד בסוריה. "היום קברו של מהרח"ו בוודאות איננו בסוריה אלא במקום אחר", אמר והסביר כי "אמנם מהרח"ו זיע"א נקבר בדמשק, וציונו הקדוש עמד שם במשך מאות שנים. אך בשנת תשכ"ה (1965 למניינם) זממו שלטונות סוריה לחרוש את בית הקברות העתיק של דמשק, לצורך סלילת כביש שיקשר בין העיר לשדה התעופה. המזימה נודעה לועד עסקנים מסור שעסק בענינים אלה באותה תקופה, ולאחר שנואשו ממציאת פתרון, החליטו, בהסכמת חסן מלך מרוקו, להעביר את קברו למרוקו.

"לצורך כך, תוך כדי תיאום עם השלטונות, נשלחה משלחת מיוחדת לדמשק שהוטלה עליה המשימה הקשה. המשלחת" – שעליה נמנה גם הרב שליט"א – "התקבלה על ידי השלטונות ביחס חיובי, והיא זכתה לליווי צמוד כל ימי שהותה בסוריה, כאשר הוטל עליה לסייע בהעברת קברותיהם של רבי חיים ויטאל ורבי יאשיהו פינטו זיע"א".

עוד סיפר הרב כי "רבני העיר, רבה הראשי של דמשק באותה תקופה, ר' נסים הכהן אנודובו זצ"ל, ועוד אחד ר' יצחק מנפח זצ"ל, הוכנסו בסוד העניינים, והעברת הקברים התבצעה בסיועם. יחד עם קברו של מהרח"ו זיע"א, הועברו גם כדי החרס, ונטמנו יחד עם עצמותיו כפי כתבי הקודש שהוטמנו בקברו שציוה".

מעניינת העובדה, שאותם שניים שטיפלו בהעברת הצדיקים בידיהם ממש – לקו. האחד נפטר בפתאומיות זמן קצר לאחר מכן, ואילו חברו ירד מדעתו ואושפז בבית חולים קרוב לעשרים שנה - עד לפטירתו.

אך למרות שהקברים עצמם הועברו, ובית העלמין בחלקו הגדול נחרש עד היסוד, מצבת קבורתו של מהרח"ו זיע"א נותרה בשלימותה. בשלב מסויים הועתקה למקום אחר, ולאחר תקופה, נבנה מבנה הנראה כאהל על קברות צדיקים. אולם הקבר עצמו, לאור דבריו של הגר"ח פינטו שליט"א, לא היה שם מעולם, וכאמור, כבר איננו בסוריה.

מי שהובאו בסוד העניינים, כך סיפר הגר"ח בהזדמנות, הם מרן הגאון רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל שידע על כך ובהמשך גם זקן המקובלים אז הצדיק רבי יצחק כדורי זצ"ל. אותם צדיקים זי"ע נצרו את הסוד בליבם עד יומם האחרון.

"אין לנסוע לדמשק"

אך בימים האחרונים ממש נראה שהולכת ונבקעת חומת השתיקה שבה התבצר הרב מזה יותר מארבעה עשורים. לאחר שדווח על החפירה שהתרחשה סמוך לקברו של מהרח"ו בדמשק, וכך גם כאשר דווח כי יהודים אמריקאים ניצלו את הסיטואציה הנוכחית בסוריה והם הגיעו לבית העלמין שם השתטחו על ציונו, התבטא הרב באומרו כי במקום אין מאומה. מה אמר בדיוק זאת לא מסגירים בני ביתו, אם כי אחד מהם אומר לנו כי "ברור שאותם פורצים שנהגו שלא כהוגן לא מצאו במקום מאומה, שכן כבר לפני 37 שנים הועברו עצמות הקדושים למקום בטוח ומכובד".

הגר"ח פינטו התייחס לכך כאשר נודע כי היו שבאו להשתטח על קברו של הצדיק בדמשק, באומרו כי "אומנם מצינו שיש חשיבות להרבות בתפילה ותחינה על קברות הצדיקים, אשר הם מגן וצינה לכלל ישראל מפני צרותיהם, בפרט בימי ההילולא של הצדיקים, אבל אין היתר להסתכן ולנסוע למקומות שהם בחזקת סכנה וזה מדין ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". בנוסף ביקש להדגיש את העניין של זהירות טומאת הכוהנים בקברי צדיקים, שקיים איסור חמור לכהנים בזמן הזה להיכנס למערת קבר התנא רבי שמעון בר יוחאי זיע"א וכן שאר קברי הצדיקים.

בהזדמנות זו התייחס גם למקום קברו של הרה"ק רבי שמואל אבוחצירא זיע"א בג'ובאר בסמוך לבית הכנסת 'אליהו הנביא', ואמר כי "בעבר ביקרנו גם בג'ובאר, שם התפללנו בבית הכנסת וירדנו להדליק נרות. אך במקום אף פעם לא הייתה מצבה, ואם רוצים לקבוע מצבה צריך לכך את הכרעתם של גדולי ישראל".

המקובלים הורו: לכו לקריית מלאכי

אך אם הרב פינטו לא אישר עד כה באופן רשמי כי מהרח"ו נמנה על ארבעת הצדיקים אותם הביא במו ידיו ממרוקו לקריית מלאכי, מי שאומר זאת במפורש הוא זקן המקובלים הגה"צ רבי דוד בצרי שליט"א ראש ישיבת "השלום". ממנו נשמע מספר פעמים באופן ברור כי המהרח"ו זיע"א טמון באדמתה של קרית מלאכי.

היה זה בשנת תשס"ו, בעת מלחמת לבנון השניה. שריפה ענקית השתוללה אז בסמוך לקבר האר"י הקדוש בצפת כאשר היא מבריחה מן המקום כמה עשרות בני אדם שבאו להשתטח על ציון קברו ביום ההילולא - ה' באב. המשתתפים, שהגיעו לציון הקבר הנמצא בעיר צפת בניגוד להנחיות פיקוד העורף, שמעו קולות נפץ וחשבו כי המדובר בדליקה שפרצה כתוצאה מפגיעת קטיושה. במשטרת צפת אמרו אז כי הדליקה במקום התלקחה כתוצאה מגורם אחר שעדיין אינו ידוע.

כך או כך, לאור ההתפתחות האמורה, הורה המקובל הגה"צ רבי דוד בצרי לכל מי שנבצר מהם להגיע לציון קבר האר"י הקדוש ביום ההילולא לזכרו, להגיע לבית העלמין בקריית מלאכי. בכך למעשה אישש הגר"ד בצרי את השמועות העקשניות שטענו במהלך עשרת השנים האחרונות כי עצמותיו של מהרח"ו הועלו לארץ לישראל.

"על-מנת להגיע לקבר", אמר אז הגר"ד בצרי שליט"א,  "יש להיכנס לחלקת אוהל הצדיקים בבית העלמין בקריית מלאכי". לדבריו, "על מצבתו של מהר"ח ויטאל לא נרשם שמו, ובמקום קיימת מצבה גדולה שתחתיה טמונות עצמותיהם של לפחות ארבעה צדיקים, ביניהם גם עצמותיו של מהר"ח ויטאל".

בנוסף, שורה של מקובלים ידועים ומפורסמים פוקדים את הציון הקדוש בקרית מלאכי בפרט ביומא דהילולא רבה, ביניהם ניתן להזכיר כי ראש העדה החרדית הגר"מ שטרנבוך שליט"א שבמשך שנים היה נוהג להתפלל במקום, הגה"צ רבי שמעון גבאי זצ"ל מנתניה, המקובל רבי יחזקאל בינג שליט"א ראש מוסדות "דברי שלום" ע"ש רבינו הרש"ש זיע"א ועוד ועוד.

נגד 'קליפת בית רימון'

וגם אם עד כה לא נשמע ממנו במפורש האם הצדיק מהרח"ו טמון ב'אהל הצדיקים' שבקריית מלאכי, אך אין זה סוד כי הרב פינטו עוסק רבות בדמותו ובתורתו של המהרח"ו זי"ע. וכה כתב בימים האחרונים:

"אין בכח העט לשרטט את גדולתו של רבי חיים ויטאל, ואף לא התימרנו לכך בשורות הקצרות שכתבנו זעיר פה זעיר שם. אבל בכל זאת ניתן לנו, לקרוא את תולדותיו, ואת אשר סופר עליו, כדי שנפשנו תתעורר עד היכן יכול להגיע האדם במעשיו בעולם הזה, כך אולי גם אנו נזכה להשלים את מטרת בואנו לכאן, ונעשה נחת רוח לבורא עולם.

"נעמוד על עיקר כתיבתו, הוא חיזוק בשמירת התורה, באמונה ובטחון, ובהידבקות בצדיקים ובעיקר בדרך הקדושה של הצדיקים, ולרגל ההילולא של רבנו חיים ויטאל זיע"א אשר כל ימיו היו קודש קודשים להפצת התורה, וכידוע הוא זיע"א לפי מדרגתו הגבוהה נלחם כל חייו בביטול הקליפות הטמאות לתקן עולם במלכות ש-די, ואף בעת מותו קידש את שמו יתברך וביקש שיטמנוהו בדמשק, בצד כנסיית בית רימון, כדי לבטל את כוחה הטמא. אותו מקום שמימות הקדמונים היה ידוע כמקור בית קליפת רימון, הוא נלחם בו וביטל את כוחו. כך גם אנו אולי נזכה מכוחו הגדול לבער את הרע מקרבנו, ויבער גם הרע מן העולם כולו, עד שנזכה לייעוד הנשגב של "יכירו ויידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך תישבע כל לשון".

"כולי תפילה על יושבי עירנו, ביום 405 שנה לפטירתו של הצדיק, יהי רצון שזכות תפילת רבים וזכות ההתעוררות, תעמוד לבטל מליבנו את שאריות קליפת בית רימון אם ישנה, כפי שהצדיק בעל ההילולה עמל על כך בחייו ובמותו, ואולי ניתן לכך רמז, כי מנין התיבות "חיים ויטאל" ו"בית רימון" יחד עולה 841, ו"לקרית מלאכי" גם כן 841, כלומר תושבי קרית מלאכי, יזכו ביום ההילולא של הצדיק רבי חיים ויטאל, לבטל מליבם כל שארית מאותה קליפה (ובכוונה רמזנו "חיים ויטל" ולא ר' חיים, כי נשמתן כבר בגנזי מרומים, ושם אין תארים).

"יהי רצון שזכות רבנו הקדוש וזכות הציבור תעמוד לכולנו, שיתקבלו כל תפילותינו ברצון, ויתמלאו משאלות ליבנו לטובה, ונזכה בקרוב לקבל פני משיח צדקנו, ולעת בה יקיצו וירננו שוכני עפר במהרה בימינו אמן. ועל כך אנו עומדים היום וקוראים בהתפעלות גדולה, ראו עד כמה 'גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם'. שכן אותה פעילות שהיתה לפני למעלה מיובל שנים הצילה את קברו, וכאמור כמה קברי צדיקים וחסידים קדושי עליון מארצות הפזורה".

סייע בעריכת הכתבה ובהמצאת התמונות הנדירות: הרב מרדכי כהן, אשדוד. תשו"ח!