"סומנתי בהשגחה פרטית" - מכתב מצמרר מאבי האחים הירושלמים שטבעו בנתניה

"חזו-חזו, בני חביבי": בעקבות האסון הקשה שפקד את ישיבת תושיה-תפרח בטביעת בני משפחת שפיגל, הודיע ראש הישיבה הגאון רבי אביעזר פילץ על הקדמת תחילת 'זמן קיץ' למחר (רביעי), במקום ביום ראשון כמתוכנן.

עצרת תפילה בחבורת 'מיר שפיגל' | ישיבע זוכער

האסון התרחש ביום שישי האחרון כאשר שני האחים הבחורים אברהם ישעיהו ויששכר דב שפיגל טבעו בחוף צאנז שבנתניה. אברהם ישעיהו בן ה-17 חולץ ופונה לבית החולים לניאדו במצב אנוש, בעוד יששכר דב בן ה-21 עדיין נעדר וכוחות החיפוש ממשיכים לפעול לאיתורו. כל יום שחולף – כמובן מגביר את החשש לחייו.

אמש (שני) אף הגיע ראש ישיבת מיר הגאון רבי יצחק אזרחי לחזק ולעודד את האב - הרב שלמה שפיגל המתגורר בשכונת רמת שלמה ומכהן כ'ראש חבורה' בישיבת מיר. הגר"י אזרחי טרח ובא לבית החולים 'הדסה' בו מאושפז הבן הצעיר, במטרה לחזק את בני המשפחה שמתמודדים עם האסון הקשה.

עצרת תפילה בחבורת 'מיר שפיגל' | ישיבע זוכער

במקביל, אביהם של האחים, הרב שלמה שפיגל, שלח מכתב מצמרר לבני החבורה בו הוא מבקש מחילה ומעודד אותם לקבלות טובות לרפואת בנו הפצוע ולמציאת הבן הנעדר.

"ביום שישי האחרון בשעות הבוקר, בשעות שלפני המבול שנחת עלי, ישבתי ושיננתי את פרשת השבוע שנים מקרא ואחד תרגום", פותח הרב שפיגל את מכתבו. "כשעברתי על הפסוק 'וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'', נזכרתי שהעולם אומר ששבוע זה מסוגל לאסונות, וברוך השם שהשבוע עבר בלי כלום. כך חלף בראשי, אבל שכחתי שהשבוע עוד לא נגמר... וזה קרה דווקא אצלי".

הרב שפיגל כותב על ההשגחה העליונה: "סומנתי בהשגחה פרטית על ידי הבורא! האמת היא שאנחנו תמיד מסומנים בהשגחה פרטית, אבל תמיד אנחנו מרגישים את הסימון בצבע חלש, והפעם הסימון היה אדום חזק".

במכתבו הוא מקשר בין האסון לבין עניני בין אדם לחבירו: "האש שהכי אוכלת בימי ספירת העומר היא אש השם בין אדם לחבירו, אנחנו מתאבלים בימים אלו על תלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה, וכנראה העונשים הכבדים בימים אלו מקורם בחטאי הבין אדם לחבירו".

הרב שפיגל מבקש מחילה מפורשת מתלמידיו: "אני מבקש מחילה גמורה מכל אחד מבני החבורה, בעבר ובהווה, אברכים ובחורים כאחד. בין אם פגעתי במישרין או בעקיפין, אני או אחד מבני משפחתי. אנא! בעיניים נפחות מדמעות אני מבקש מכל אחד להגיד בפה מלא 'אני מוחל לשלמה בן חיה טובה ושושנה בת מאטיל ובני משפחתם'".

בסיום המכתב הוא קורא לקבל על עצמם קבלות טובות: "קבלו על עצמכם בימים אלו לשים לב במשנה זהירות לא לפגוע אחד בחבירו, לעצור דקה לפני ה'עקיצה' ולנצור את הלשון. בזכות האיפוק הקשה נוסיף עוד נשימה בריאה ליששכר דב בן שושנה ולאברהם ישעיהו בן שושנה".