העירייה טענה: "הקשיש נפצע כי לא הרכיב משקפיים" - כך הכריע בית המשפט

הקשיש אשם? כ-350 אלף שקל תשלם עיריית ירושלים לקשיש כבד ראייה שנפצע לאחר שמעד על מפגע בשכונת הר חומה, נזקק לשני ניתוחים ועבר הליך שיקום ממושך. בית משפט השלום דחה את ניסיונה של העירייה לייחס לנפגע 'אשם תורם' בטענה שיצא לדרך ללא משקפיו.

עוד בנושא:
דרשה מיליונים וקיבלה רק חלק קטן: ההכרעה בפרויקט הירושלמי שהתעכב
ילדה נפצעה בינוני ברוממה: התושבים מצאו את האשם

על פי הפרסום ב'פסקדין' המקרה אירע בינואר 2022, כאשר הקשיש, אלמן ואב לתשעה, נסע באוטובוס לבתו המתגוררת בהר חומה. לאחר שהנהג אמר לו כי עליו לעלות על קו אחר, ירד מהאוטובוס והחל לצעוד לעבר תחנה מעבר לכביש. בדרכו מעד, לטענתו בשל פסולת בנייה, ונחבל בפניו, בידו וברגליו.

הקשיש פונה בניידת מד"א למיון שערי צדק, שם אובחן שבר עם תזוזה של הפיקה. בעקבות הפציעה הוא עבר ניתוח לקיבוע השבר באמצעות פלטה ייעודית, ובהמשך נדרש לניתוח נוסף בעקבות זיהום שהתפתח. לאחר מכן עבר תהליך שיקום ארוך.

בבית המשפט סיפר כי בעקבות מצבו הוא אינו יכול, בין היתר, להתקלח בעמידה וללכת להתפלל בבית הכנסת כפי שנהג לפני התאונה.

עיריית ירושלים טענה מנגד כי יש לייחס לקשיש אחריות לנזקיו מאחר שיצא לדרך ללא משקפיים. לחלופין טענה כי קבלנים שביצעו עבודות במקום הם שהותירו את פסולת הבנייה, ולכן האחריות מוטלת עליהם, אולם העירייה לא הגישה נגדם הודעת צד ג'.

מתמונות שהציגה התביעה התרשמה השופטת אורנה סנדלר-איתן כי הקשיש מעד בשל רשת מתכת, "מעין גדר", שהוסוותה על ידי אבני המדרכה והונחה על חול. לפי פסק הדין, המפגע היה קשה לזיהוי גם עבור אדם בעל ראייה טובה, ובוודאי עבור התובע כבד הראייה.

השופטת קבעה כי מדובר במפגע מסוכן וכי האחריות לאי-הסרתו מוטלת במלואה על העירייה, ללא אשם תורם מצד הקשיש. בפסק הדין נקבע: "על הרשות המקומית מוטלת החובה האקטיבית לפקח על הנעשה בדרכים הציבוריות שבשטחה, לאתר מכשולים ולסלקם, וזאת גם מקום בו אלה הונחו בדרך על ידי קבלנים".

גם הטענה שלפיה הקשיש לא הרכיב משקפיים נדחתה, לאחר שבתמונות הוא נראה כשהוא מרכיב אותם. השופטת הדגישה כי מחובותיה של העירייה להנגיש את המדרכות גם לבעלי מוגבלויות בכלל ולכבדי ראייה בפרט, וכי אין היגיון להטיל על רשות מקומית חובה להנגיש תחנות אוטובוס לבעלי נכות ובמקביל להפחית מאחריותה למכשולים בדרכים המובילות אליהן.

"המפגע שעליו מעד התובע לא בלט לעין למרחוק לאדם שאינו מתקשה בראייה ובהליכה, קל וחומר לאדם מבוגר או כבד ראייה. לא מצאתי אפוא כי דבק בתובע 'אשם' כלשהו", סיכמה השופטת.

במסגרת קביעת הנזק הוסכם בין הצדדים להעמיד את נכותו האורתופדית הקבועה של הקשיש כתוצאה מהתאונה על 20%, ואת נכותו בגין הצלקת על 10%. העירייה חויבה לשלם לו 277 אלף שקל בגין נזקיו, ובתוספת כ-70 אלף שקל עבור הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין – סכום כולל של כ-347 אלף שקל.