הגאון הירושלמי בתחום הכשרות: הרה"ג ר' עמרם אדרעי זצ"ל

בצער רב הגיע הידיעה על פטירתו של האי גברא רבה, ירא אלוקים, שעמד בפרץ בחומת הכשרות במסירות רבה במשך שנים רבות, היה דבק ברבותיו, לא החזיק טיבותא לנפשיה, הרה"ג ר' עמרם אדרעי זצ"ל שהשיב את נשמתו לבוראו הבוקר כשהוא בן עז' שנים לאחר שנזדכך ביסורין קשים.

רבי עמרם זצ"ל עלה לארץ ממרוקו בגיל ילדות עוד לפני גיל בר מצוה והמשיך את לימודיו בארץ הקודש, כשבתחילה נכנס ללמוד בישיבת "תפארת ישראל" בראשותו של הגה"צ רבי מאיר רובמן זצ"ל, שם למד יחד עם ידיד נעוריו הגאון רבי ראובן אלבז שליט"א ראש ישיבת "אור החיים" וחבר מועצת חכמי התורה ששמר עימו קשר כל חייו ובשמחות אצל ילדיו ונכדיו שימש כמוהל.
עם השנים עבר ללמוד בבני ברק ולמד בישיבת "אור התורה" בראשותו של הגה"צ רבי ראובן פיין זצ"ל וכן בישיבת "בית מאיר בראשותו של הגה"צ רבי זלמן רוטברג זצ"ל, שם שקד על לימודו ורבותיו העריכוהו וקרבוהו מאוד.
לאחר נישואיו למד בכולל "תורה וחיים" בראשותו של מרן הגאון רבי שמעון בעדני זצ"ל ושם השקיע את לימודו בעיקר בהלכה ונבחן על 'איסור והיתר', תוך זמן קצר גילה ידע עצום בכל נושא כשרות המטבח והמזון וכבר אז החל לכתוב חידושים רבים בהלכה.
לאחר זמן עבר לקרית מלאכי, כשגם שם המשיך את סדר לימודו המקיף בהלכה ומשם עבר לירושלים עיר הקודש עד יומו האחרון.
בירושלים למד בבית הכנסת "טוויג" ליוצאי עירק ושקד על לימודו בהתמדה גדולה בכולל שהיה אז באותם שנים, כמו כן קבע שם את מקום תפילותיו והחל לחבר את ספריו ולהוציאם לאור, הספרים היוו נכס צאן ברזל בעולם הכשרות בארץ ובחו"ל. כל ספר שערך וכתב, לפני הדפוס פקד את בתיהם של גדולי התורה מרנן ורבנן זצוק"ל מכל העדות והחוגים שכתבו הסכמות והמלצות נלהבות ובראשם מרן הראש"ל הגאון רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, שבין הדברים הדגיש ש"ספריו יכולים לשמש לעזר למשגיחי הכשרות בכל אתר ואתר ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא". גם מרן הגאון רבי שלמה זלמן אוערבאך זצ"ל, הגאון רבי בצלאל ז'ולטי זצ"ל, הגאון רבי שלום משאש זצ"ל ועוד כתבו מכתבי המלצה על ספריו הנפלאים.

ספרו הראשון "כשרות כהלכה" התקבל ועלה על שולחנם של מלכים – מאן מלכי רבנן ורבנים מורי הוראות, ויצא במשך השנים בעוד מהדורות רבות ובתוספות רבים בכל עניני כללי ומושגים בכשרות.
באותם שנים פקד גדולי תורה ופוסקי הלכות, ונשא ונתן עימם בהלכה שעם הזמן צירף את כל השאלות והתשובות לשני ספרים שו"ת "עמא דבר" - שו"ת ומחקרים בעניני כשרות בהם קיבץ תשובות רבים בהלכה שנשא ונתן עם הגר"מ אליהו זצ"ל.
זכה להתקבל בברכה בבית הקדוש של האדמו"ר רבי ישראל אבוחצירא זצוק"ל בנתיבות וכשהוציא את ספרו הראשון "כשרות בהלכה" נכנס בקודש והגיש לידיו של הבבא סאלי את הספר והחזיק בידיו הק' את הספר והרעיף עליו ברכות ואמר גם לאנשים שנכנסו אחר כך שיקחו את הספר שהוא חשוב לכל בית.
זמן קצר לאחר שנבחר הגאון רבי מרדכי אליהו זצ"ל לראשון לציון הרב הראשי לישראל, פנה וביקש מרבי עמרם זצ"ל לאחר שעמד על קנקנו, ידיעתו ומקצועיותו בכל תחום הכשרות עד הפרטים הקטנים ביותר, ומינה אותו כיועץ אישי בכל תחום הכשרות בעיקר בפרוייקט היבוא מחו"ל שע"י הרבנות הראשית לישראל.
בהסכמתו לספרו כותב לו הגר"מ אליהו זצ"ל בין השורות: "וחושב אני שכל רב וכל מורה הוראה וצורבא מרבנן, חייבים להשתמש בספר הזה שיביא לו תועלת מרובה ולא יבוא לידי מכשול, ובטוחני שספר זה יהיה להם לעזר רב ויהיה משמש לכל. וטוב שגם משאר העם ימשמשו בספר, ויזהרו במה שצריכים להיזהר שלא לטמטם את הנשמה הקדושה שבגוף האדם".

גם יבלחט"א הגאון האדיר הגר"מ שטרנבוך שליט"א כתב במכתבו לרב זצ"ל: "אבל רבה התועלת בספרו לכל בית יהודי בישראל, ואשריו שמזכה הרבים ואשרי חלקו. ובדרך כלל נהניתי מאוד מספרו, ונתווספו בזה ידיעות שונות ונחוצות".
במשך שנותיו פעל רבות ועמד בפרץ בנושאים רבים חשובים בכל מערכת הכשרות, שעד היום גדר הנחיות עם כללי ברזל נגד כל פירצה בכל נושא שחיטת חו"ל.
רבי עמרם זצ"ל היה מלא וגדוש באוצר בלום של סיפורים ועובדות שהיה לצידו של הראשון לציון הגר"מ אליהו זצ"ל במשך שנים רבות, באחד מהפעמים סיפר על סייעתא דשמיא גדולה שהיתה לא, וכך סיפר:
כידוע מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל קבע, שאי אפשר להכניס מוצרי מזון לארץ ישראל בלי חתימה של שני הרבנים הראשיים. כאשר ייבאו בשר או כל דבר מאכל אחר, לא היו יכולים להוריד אותו מהאוניה ולהכניסו לארץ, אלא לאחר שהייתי בודק את המוצר וכל המרכיבים ואישורי הכשרות שלו, ואז היה מגיש את התעודה לחתימתם של הרבנים הראשיים. הרב היה מאד רגיש לזולת והקפיד שהסוחרים לא יפסידו כסף בגלל הידורי הכשרות, ולכן תמיד השתדל לחתום על התעודות באותו יום, כדי שהעיכוב לא יגרום הפסד ממון ליבואן. קשה לספור את התעודות שהרב חתם עליהם, ותמיד הוא השתדל לעשות זאת באותו יום. זולת פעם אחת שהוא עיכב את החתימה.
באותה פעם, הרב דחה את החתימה ואמר לי: "השאר את התעודה אצלי ואראה מה לעשות אתה".
למחרת, הגעתי ושאלתי אם התעודה מוכנה וחתומה, אך הרב השיב בשלילה.
ביום השלישי, התקשר כבר היבואן ודרש שיעזרו לו לשחרר את הסחורה מהנמל, כי בכל יום שהוא מעכב את פריקת האוניה הוא מפסיד כסף רב.
שבועיים חלפו, והרב עדיין לא חתם.
נכנסתי שוב להגר"מ אליהו זצ"ל ושאלתי בעדינות ונענתי בשלילה. בהמשך, עוד ספגתי וחטפתי צעקות מהיבואן, ותשובה ממשית לא היתה בפיו.
לאחר שבועיים התקשר אליי אחד הרבנים החשובים בגרמניה. "רבי עמרם, אני לא יודע מה לעשות" – פתח הרב וסיפר: "ישנו חומר מסוים שאני נותן לו כשרות, והשתמשו בו במוצר פלוני שייצרו אותו עבור יבואן פלוני בכשרות הרבנות הראשית לישראל. נודע לי כעת, שקרתה טעות מצערת ותעודת הכשרות שלי לא היתה צריכה להינתן לאותו מרכיב. מדובר במשהו טרף לגמרי. אם המוצר הגיע לחנויות, אין ברירה אלא לאסוף אותו ולהזהיר את הציבור שלא יכשלו".
"למזלך, הרב הראשי לישראל הרב מרדכי אליהו הוא בעל רוח הקודש", השבתי לו וסיפר את כל הסחבת המוזרה, את הלחצים והצעקות שהוא סופג ואת הדחייה הממושכת של הרב. "דבר כזה לא קרה לי מעולם עם הרב אליהו, אבל כעת אני מבין".
אני זוכר, נכנסתי אז ללשכתו של הראשון לציון, כדי לספר לו בהתרגשות גדולה על שיחת הטלפון של הרב מגרמניה. על השולחן היתה מונחת התעודה, לא חתומה. שמע הרב בפנים חתומות והוא הגיב במילה אחת: "בסדר". הוא לא חייך, אפילו לא נשא עיניו מן השולחן. "בסדר" וזהו. הוא סילק את התעודה ממרכז השולחן והמשיך בעבודתו כאילו לא אירע דבר.
ספריו החשובים היו נכסי צאן ברזל בקרב משגיחי כשרות רבים שהחלו את דרכם בעבודתם ובעיקר הספר "כשרות בהלכה", היו מגיעים מידי פעם לביתו ומודים לו על העבודה הנפלאה שעשה כאשר לא הניח כמעט שום פרט או שאלה בכל נושא הכשרות גם לגבי חוץ לארץ כמו בכל נושא הלכות חלב עכו"ם.
זכה לחבר עוד ספרים, "אנציקלפודיה לכשרות המזון", שו"ת "עמא דבר" ב' חלקים, "מדריך לכשרות המזון", "החלב ומוצריו וכשרותם", "המטבח הכשר" כשרות המשקאות", "החלב ומוצריו וכשרותם" ועוד ספרים.
בשנים האחרונות נחלש וחלה בכליות והיה נזקק לשהות בבית החולים לעיתים תכופות כשבני משפחתו מגיעים בתורנו לתומכו ולסעדו.

לאחר הידרדרות במצב בריאותו, היום (רביעי) בבוקר השיב את נשמתו הטהורה לבוראו לאחר יסורים קשים.
מסע הלוויתו יצא הערב בשעה 17:45 בדיוק, בבית העלמין הר המנוחות גבעת שאול - "קהילת ירושלים".
בכך נחתמו פרקי חייו של דמות מיוחדת, שהעמיד הדת על תילה כשעמד בפרץ בחומת הכשרות, והיה שותף לזיכוי הרבים בהוצאת ספריו החשובים, היה מלא בתורה וחסד, תמימות ואהבת תלמידי חכמים, מצוות ומעשים טובים המלווים אותו בכתר שם טוב לעולם שכולו טוב.
הותיר אחריו דור ישרים מבורך, את רעיתו מזיוו"ש תבלחט"א שדאגה ועמדה לימינו במסירות רבה עד יומו האחרון, בנים, בנות נכדים, נכדות נינים, בני תורה זרע קודש אשר ברך ה' אשר הולכים בדרך התורה והמצוות.
המשפחה תשב שבעה, ברחוב יהודה 1 פינת דרך חברון בקעה, ירושלים.
ת.נ.צ.ב.ה.